מאת: עו"ד אלון סקר
כולנו למדנו בבית הספר עלהזעם של אחיו של יוסף על כך שהוא הוציא את דיבתם באוזני יעקב שנאמר "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם" (בראשית ל"ז, ג). בדומה למסורת היהודיתגם במשפט המערבי הוצאת דיבה היא עוולה נזיקית המקפלת בחובה זכות לפיצוי כספי ולעתים אף פרסום התנצלות ותיקון.
זכותו של אדם לשם טוב הינה זכות יסוד דמוקרטית הנחשבת לאחת מהזכויות הבסיסיות ביותר. אולם בדומה לכל זכות יסוד, גם הזכות לשם טוב איננה בלתי מוגבלת. לעתים תכופות היא מוצאת את עצמה אל מול זכות חשובה לא פחות –חופש הביטוי. המתח שבין שתי זכויות היסוד הללו יושב בבסיס הליכים משפטיים הנוגעים להוצאת דיבה.
לשון הרע – מדוע פיצויים ללא הוכחת נזק?
לשון הרע היא עוולה נזיקית אשר בניגוד לעוולות אחרות בדיני נזיקין איננה מאפשרת לקבוע נוסחה קבועה לגבי סכום הפיצוי הראוי שמגיע לנפגע. זאת בניגוד, למשל, לתביעות נזקי גוף בהן הדיון בנזק מסתמך על מסמכים רפואיים שמכמתים את הפיצוי (לפי עיקרון "השבת המצב לקדמותו").
חוק איסור לשון הרע קובע כי אדם שנפגע מהוצאת דיבה יהיה רשאי לקבל פיצוי של עד 50,000 שקלים ללא הוכחת נזק (סעיף 7(א)(ב) לחוק איסור לשון). בעניין זה חשוב לציין מספר היבטים:
- פיצוי בגין כל פרסום ופרסום– הזכות לפיצוי ללא הוכחת נזק נפרדת לגבי כל פרסום ופרסום, וגם כאשר אותו הפרסום בדיוק נעשה בפני גורמים שונים. ניקח למשל סכסוך שכנים שבמסגרתו אחד מהשכנים הפיץ בקרב הדיירים שחברו נוקט באלימות כלפי ילדיו, ועשה זאת גם מול הורים לילדים משותפים בחוג לאחר שעות הלימודים. למרות שהפרסום הוא זהה, הצד הנפגע יכול לתבוע פיצוי נפרד בסך של עד 50,000 שקלים גם בגין לשון הרע בקרב השכנים וגם בגין הוצאת הדיבה בקרב הורי ילדי החוג. מצד שני ישנם מקרים שבהם מספר פרסומים ייכנסו "תחת מקשה אחת" כמו לדוגמה חזרה מס' פעמים על דבר לשון הרע בדיון ווירטואלי ברשת חברתית.
- שיעור הפיצוי משתנה בהתאם לנסיבות –הרף המקסימלי שנקבע בחוק על סך של 50,000 שקלים הוא גבולות גזרה בלבד. ככל שהוצאת הדיבה הייתה חמורה יותר, כך סכום הפיצויים "יטפס" לשיעור המקסימלי, וככל שלשון הרע הייתה פחות קשההפיצויים יופחתו בהתאם.
סעיף 17 לחוק איסור לשון הרע מפרט את השיקולים לפיהם בית המשפט קובע את שיעור הפיצוי בהתאם לרשימה לא סגורה. בין השיקולים הללו, שהוגדרו והורחבו במרוצת השנים בפסיקה, ניתן דגש רב גם לפרסום עצמו וגם למפרסם ונסיבותיו. שיקולים לטובת המפרסם שעשויים להפחית את היקף הפיצוי יכולים להיות למשל:
- המפרסם היה בטוח באמיתות הדברים בעת שפרסם אותם.
- המפרסם הפיץ דברים שפורסמו קודם לכן על ידי אחרים.
- המפרסם הפיץ דברים שפורסמו על ידי אחרים תוך ציון המקור שעליו הוא נשען.
- המפרסם ניסה לתקן – הסיר את הפרסום, הפסיק את חשיפתו, התנצל בפניו מושאו, פרסם הבהרה מתקנת ללא סייגים וכדומה.
הגנות לפי פסיקת פיצויים
מאמר זה עוסק בפיצויים בגין הוצאת דיבהולא נרחיב אודות ההגנות בתיקי לשון הרע המגיעות למפרסם. עם זאת, הטקסט שלפניכם לא יהיה שלם מבלי שנזכיר את המתח שבין חופש הביטוי לזכות לשם טוב, ואת ההגנות שיכולות לבטל כליל את הזכות לפיצוי גם אם תוכח לשון הרע. למשל:
- אמת הפרסום ("אמת דיברתי")– הגנה לפיה הדברים שפורסמו אינם לשון הרע אלא אמת לאמיתה (כולל מצבים שבהם רוב הפרסום נאמן לאמת ורק פרט שולי איננו נכון). הגנה זו כוללת את הביטחון שהיה לאדם לגבי אמיתות הדברים ונקיטה באמצעים לבירור בטרם הפרסום.
- פרסום מותר– פרסום תכנים שלא חל עליהם חוק איסור לשון הרע כמו פרוטוקולים של ישיבות ממשלה, פסקי דין, פרסום דו"חות של מבקר המדינה, תלונה במשטרה וכדומה.
- הגנת תום הלב– הגנה רחבה המורכבת מסעיפים שונים שהמוטיב המרכזי שבהם הוא שהפרסום שנעשה בתום לב. למשל:
- המפרסם לא ידע או לא היה יכול לדעת על הנפגע או הנסיבות שמשתמע מהן לשון הרע.
- המפרסם פרסם את הדברים להגנה על עניין אישי כשר.
- המפרסם הביע את דעתו האישית.
- המפרסם מתח בתום לב ביקורת על יצירה אמנותית.
פיצוי כפול בעקבות כוונה לפגוע
ישנם מקרים שבהם לשון הרע נעשית שלא בתום לב אלא, ההפך הגמור מכך, מתוך כוונה לפגוע. החוק מחמיר עם הסיטואציות הללו ומצמיד להן תג מחיר של פיצוי כפול.
סעיף 7(א)(ג) לחוק איסור לשון הרע קובע שאם לשון הרע הייתה מתוך "כוונה לפגוע" אזי ניתן לפסוק גם פיצוי כפול של עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק.
מהי כוונה לפגוע? החוק לא מגדיר זאת מפורשות והניתוח של המושג "כוונה לפגוע" נדון פעמים רבות בפסקי דין העוסקים בלשון הרע. בפרט לאור העובדה שבמקרים רבים, רבים מאד, הנפגעים בטוחים שהפרסום כנגדם נעשה בזדון ובאופן אישי.
על מנת שהסעיף הנ"ל לא יהיה "חותמת גומי" לפיצויים כפולים ללא הוכחת נזק, הפסיקה קבעה דגשים בנושא. למשל, נקבע כי לא מספיק שהמפרסם היה יכול לצפות שמושא הפרסום ייפגע, אלא שלשם קבלת פיצוי כפול התובע צריך להוכיח "יסוד נוסף". לדוגמה, התנהגות זדונית העולה מתוך הנסיבות.
דוגמה בולטת לפרסום לשון הרע שהפיצויים בגינו לא עולים כדי "כוונה לפגוע" הוא פרסום עיתונאי או בנושא ציבורי שהמפרסם סבור שהוא חשוב לצורך תיקון חברתי. למשל, כתבה העוסקת בפוליטיקאי שכוללת הוצאת דיבה אבל שלא ניתן לקשור למפרסם כוונה לפגוע ברמה האישית.
דוגמה לפסקי דין:
100,000 שקלים בעקבו פוסט בפייסבוק –בית המשפט פסק לראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו, ורעייתו, פיצוי בסך של כ-100,000 שקלים בגין פוסט בפייסבוק שפורסם על ידי העיתונאי והפעיל החברתי, יגאל סרנה (רע"א 1688/18 סרנהנ' נתניהוואח').
75,000 שקלים בעקבות חוות דעת שלילית באתר השוואת מוצרים– בית המשפט פסק פיצויים בסך 75,000 שקלים (בתוספת 25,000 שקלים הוצאות משפט) בעקבות פרסום שקרי של חוות דעת באתר השוואת מחירים. הלקוח ביסס את חוות הדעת השלילית על שיחת טלפון בינו לבין נציגי החברה, אך שיחה כאמור לא התרחשה מעולם. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבע וקבע כי מעשיו חמורים עוד יותר משום שהם נעשו באתר שבו הצרכנים מתבססים על חוויית הקנייה של הרוכשים הקודמים.
עורך-דין אלון סקר, הוא בעל משרד עורכי דין המספק שירותים משפטיים, בין השאר, בסוגיות הקשורות לדיני נזיקין ולשון הרע.
